אלימות נגד נשים בישראל ובעולם, ומה אני עושה ותורם אישית נגד האלימות 

שמי ישראל הרצל, ואני איש הייטק בפנסיה וכיום סבא ואמן דיגיטלי, לעיתים גם אמן מחאה על דברים המקוממים אותי על הנעשה במדינה שלנו. זוהי הדרך בה אני יודע להגיב ולפעול.

רצח ואונס נשים בישראל

בשנת  2018 היו  26 מקרים של רצח נשים.  החל משנות ה-2000 יש כ-20 מקרים של רצח נשים, ועשרות מקרי אונס מדי שנה בישראל.          רוב הנרצחות נורו בנשק חם. יש תוכנית לאומית  למאבק באלימות, הובטח תקציב ממשלתי של 250 מיליון שקל בפריסה לחמש שנים. בפועל הכסף לא הועבר ונשים ממשיכות להירצח.

לפי נתוני המשרד לביטחון הפנים, משנת 2008 חלה עלייה ניכרת במספר מקרי רצח של נשים בעקבות גירושים, והדבר נפוץ יותר בקרב נשים מוסלמיות ודרוזיות. שיעור מקרי רצח נשים הוא הגבוה ביותר בקרב בנות 18 עד 24.  רצח נשים נפוץ יותר בקרב ערביי ישראל, באופן יחסי, מאשר בשאר חלקי החברה. לפי נתוני משרד הרווחה, 42% מהנשים שנרצחו בשנת 2014 הן מהמגזר הערבי. חלק ממקרי הרצח של נשים ערביות מתרחש על רקע חילול כבוד המשפחה וחלק נרצחות על רקע סכסוכים הקשורים לירושה, גירושים, אחזקת ילדים, חיסול חשבונות בין עבריינים, הסתרה של פשעים כמו אונס וגילוי עריות, ועוד.

מלבד הרציחות של נשים, מתרחשים בכל שנה מאות ניסיונות לרצח נשים שאינם מסתיימים במוות, ומקרים אלה אינם נכללים בסטטיסטיקה.

מה אני עושה ותורם אישית נגד האלימות ותופעות אחרות שמרגיזות אותי במדינה

זוהי סידרת העבודות השלישית שלי העוסקת בנושאי מחאה נגד האלימות ותופעות אחרות שמרגיזות אותי במדינה.

הסדרה הראשונה עסקה במחאת שנת 2011  נגד יוקר המחייה, נעשתה ב-2012  . עבודות מתוכה הוצגו במספר תערוכות.

הסדרה השנייה עסקה במחאה נגד המלחמות בעולם, נעשתה ב-2017,  שם הסדרה "זוועות המלחמה", והיא תוצג בגלריה המרכזית בבית האמן בת"א, במאי 2020.  אוצר התערוכה מר אריה ברקוביץ.

הסדרה הנוכחית עוסקת במחאה נגד האלימות כלפי נשים.

מי הנשים שבחרתי? הנשים שבחרתי הינן הנשים החלשות - הנרצחות והנאנסות ולהבדיל גם את הנשים החזקות - המפגינות.

 מה גרם לי לבחור לעסוק בנושא? חוש הצדק שלי, שבדרך כלל גורם לי להרבה צרות בחיים.

האם יש דרך לדעתי לעצור את האלימות כלפי הנשים?

מעשיית שלוש סדרות מחאה שונות, ולימוד הנושא קבלתי מספר תובנות:

-       האלימות כלפי נשים אינה נושא לאומי, אלא נושא אוניברסלי.

-       לשאלה האם בכוחה של האמנות העכשווית לתפקד כזירה של מחאה בתקופתנו?  תשובתי היא כי האמנות אינה משפיעה חזק מספיק על בני האדם, כדי לעשות שינוי אמיתי. השנוי הוא קטן וזמני, אחת הסיבות לכך היא שהיצירה אינה מה שהאמן התכוון להראות – אלא מה שהצופה רואה ומרגיש.

-       למרות שבכוונתי לפגוע בעצב רגיש של כולנו, ואני מנסה להבהיר לעצמי ולצופים של מי בעצם האחריות על האלימות כלפי נשים, שביום יום אנו מתעלמים ממנה, איני משלה את עצמי על מידת ההשפעה והתוצאות.

-        האלימות כלפי נשים הורסת ומשמידה את אנושיותו של האדם.

-       אין תחליף לדמיון האדם, ולכושר הנבואי שלו, במיוחד באמנות.

האם נתקלתי באופן אישי בנשים שעברו אלימות? לא 

סדרת העבודות "אלימות נגד נשים"

לאות הזדהות נגד אלימות נגד נשים, התחלתי את העבודות שלי עם תמונות  הנרצחות והנאנסות בישראל בשנת 2018, המשכתי בעבודות המראות את ההפגנה הגדולה נגד אלימות בנשים שנערכה בארץ.         כעת אני עושה עבודות על מקרים מפלצתיים בארץ ובעולם.

אונס יעל מאיה גרוס בישראל.             

אונס הנשים קורבנותיו של סמואל ליטל, רוצח הנשים הסדרתי בארה"ב. המתאגרף לשעבר, שהודה ב-90 מעשי רצח נשים ושצייר קלסתרון של קורבנותיו.

רצח אחיות על נושא כבוד המשפחה בחברה הערבית.

בעבודות שלי על תמונות עשרת הנרצחות בשנת 2018, וקורבנות סמואל ליטל,  הפנים מטושטשות בכוונה כי מחקו לנרצחות את האישיות.